בוקר חדש

אני מתאהב בתאנים קטנות ומשומרות בסירופ. שחורות כמו הלילה, מתוקות כמו דבש.
אכלתי אותן עם עוגת קינמון, יוגורט ודבש, וגם על פודינג ונילי של חדרי אוכל. מושלם.

ביציאה מחדר האוכל אני נתקל בדבר הזה

״פליז קיל מי״

הסיפור היהודי שמאחורי היוגורט

יום הצילום הזה מוקדש להיכרות עם הקהילה היהודית שבסלוניקי. מהסמטאות של הקהילה הקטנה הזו, שבימים רחוקים יותר היתה גדולה ומשגשגת, יצא יצחק קראסו, האיש שהקים עסק קטן ליצור יוגורט בשם דנונה, ע״ש בנו הקטן דניאל, ולימים הפך למותג היוגורט מספר 1 בעולם.  

כדי ללמוד ממקור ראשון, אנחנו פוגשים בבית קפה את הגב׳ בטי פרחיה, מנהלת מחלקת התרבות בקהילה היהודית של סלוניקי, ובשלנית ותיקה שמשמרת מתכוני עבר. 

היא מובילה אותנו אל התחנה הראשונה, בית הכנסת מונסטאירי שנמצא בהמשך הרחוב. אחד מבתי הכנסת העתיקים בסלוניקי.

המקום שקט, יפה. מלא בתאורה טבעית. 

מושיק ודובדבני מדברים עם בטי בשקט, כאילו כדי לא להפריע לדממת המקום. הם נזכרים בימים אחרים, בהם הקהילה היהודית מנתה 60 אלף אנשים, וכיצד נשרפו בתיהם במהלך מלחמת העולם השניה. רק מעטים מהם נשארו, ומעטים עוד יותר חזרו. בקי ממשיכה לספר על פעילות הקהילה היהודית בימינו, הרגשות מציפים, וברגע אחד מושיק נשבר וזז הצידה.
אני לא יודע כמה מזה תוכלו לראות בפרק, אם בכלל, אבל אני לא אשכח את אותם רגעי דממה ארוכים שהיו במבנה.

אחרי תיקוני איפור, ובקבוק מים קרים, חוזרים לצלם כאילו כלום לא קרה.

עדכון: הסתבר שהקטע המרגש נכנס לסדרה. תוכלו לצפות בו בפרק השני.

יוצאים לשוק

התוכניות להמשך היום - להכין עם בטי פשטידת תרד מסורתית. לשם כך, אנחנו מקפלים ציוד והולכים לעשות קניות בשוק מודיאנו. השוק בן 100 השנים קרוי על שם המתכנן העירוני שלו, אלי מודיאנו, בן למשפחת בנקאים יהודית. הוא סידר אותו כך שהסמטאות הרחבות יהיו נוחות למעבר ויחצו זו את זה כדי שאפשר יהיה להגיע אל כל נקודה בקלות. רחובות השוק מובילים אל הרחובות הראשיים של העיר, כך שאין לו כניסה ראשית אחת. נכנסים פנימה מכל נקודה, ופשוט נסחפים.  

יש בו את כל מה שצפוי למצוא בשוק עירוני שמשרת את תושביו. הרבה פירות וירקות, כולם מפתים ומוצגים נהדר. דגים ופירות ים טריים, מעט חנויות בגדים וכלי בית, ובין הדוכנים משובצים כמעט באקראי טברנות קטנות ובתי קפה להניח בהם את השקיות, לשתות ולהתעדכן. 

בלטו לטובה חנויות עם אופי יווני ששמחתי למצוא, למשל סמטה של מוכרי זיתים ושמן זית. חלק מהזיתים היו ארוזים בווקום, כאילו למתנה.

וגם פינה מכובדת לעלי גפן ברוב דוכני הירקות.

או חנויות גבינות לבנות ויוגורט.

ואפילו חנות אלכוהול עם מבחר מסחרר של אוזו.

הייתי בטוח שאלו בוטרגה, ביצי בורי מיובשות בשעווה, אבל הסתבר שזה בשר מומלח. מסקרן.

מושיק שכנראה מתגעגע למטבח מחליט לחרוג מהתסריט ומתכנן לבשל מנה נוספת בעצמו כדי להראות פן נוסף של היוגורט. אנחנו משנים כיוון וחותכים דרך הסמטאות אל איזור הדגים.

בהמשך הוא פשט על חנות תבלינים ורוקן את המדפים ממוצרים אקזוטים. משהו הודי נרקם אצלו בראש.
את הסיבוב בשוק והמשך הביקור אצל בטי בבית תוכלו לראות כבר בפרק השני של הסדרה.

פוגשים ישראלים בשוק

השוק הוא אחת מאטרקציות התיירות הפופולריות, והסיור בו מתקיל אותנו מדי פעם בקבוצות ישראלים שמזהים את מושיק ומבקשים סלפי לאינסטוש. הוא אדיב לכולם ומצטלם עם כל מי שמבקש. 

הבית של בטי

בשכונה ישנה, במרומי העיר העתיקה, כמה מטרים מהחומה ועם תצפית פנורמית לרצועת הים. הבית של בטי הוא בדיוק המקום שהייתם רוצים להשכיר ב AirBnb. מוקף בעצים ירוקים וגן מקסים, כמו קלישאה מסרט רומנטי. 

מהחצר עולים אל מרפסת מכופה בסכך גפנים, כזו שהייתי רוצה לשתות בה את הקפה בכל בוקר. 

כשיושבים בתוך המרפסת, הגפנים יוצרים חלון טבעי שמשקיף על רצועת הים של העיר התחתית.