ארוחת בוקר בפריז


לפני המסע הייתי בטוח שהצרפתים הם עם השמנת והחמאה, ולא ידעתי שום דבר על החיבור העמוק שלהם ליוגורט. כמה עמוק? רק מלשמוע שצרפת היא המדינה המובילה בעולם בצריכת יוגורט לנפש, הייתי מופתע ממש. כן, יותר מהודו טורקיה או יוון. 
ביומיים הבאים למדתי המון על ייצור יוגורט ושימוש בו בבישול וקונדיטוריה, ובכלל על חברת דנונה הצרפתית שהיא מותג היוגורט הגדול בעולם. תוכלו לקרוא על כל אלו בפוסטים הבאים, אבל אפשר ללמוד גם ממבט על ארוחת בוקר סטנדרטית בבית מלון (ואיזה חדר אוכל יפה!). 


ביצים, חלב, כמה נקניקים, קרואסונים והרבה יוגורט, מכמה סוגים. 



בחרתי אחד חמצמץ וסמיך, וניסיתי אותו עם רסק תפוחים מקומי וריבת תותים. השילוב הזה לא ימאס לעולם. 




מושיק דואג לדובדבני שאוכל רק פירות בבוקר

ומוודא שכל מי שיוצא מחדר האוכל מגיש לו פרי.  




פוגשים את מארי יוקי מאון


אדריכלית חצי יפנית חצי צרפתייה, שהסבה את הקריירה אל המטבח וכיום היא שפית מוסמכת בתחילת דרכה. מארי מצטרפת אלינו ליומיים הקרובים בפריז, היא תראה לנו את העיר ותציג את הקשר המיוחד שיש לצרפתים ליוגורט. (וגם תאפה לנו עוגת יוגורט צרפתית מסורתית!)

אבל אני מתלהב בעיקר מהעובדה שיש לי פרטנרית לדבר איתה ביפנית שבורה, ואנחנו מעבירים את הנסיעות והזמנים בין הצילומים בשיחות על הגעגועים המשותפים שלנו ליפן ולאוכל היפני. 

נזכרתי בעובדה מעניינת נוספת בהקשר הזה, לעם היפני יש מחסור באנזים שמפרק לקטוז, ולכן מוצרי חלב נעדרים לחלוטין מהמטבח שלהם. למרות הנתון הזה, בטיולים שלי ביפן נתקלתי בכל מקרר בהמון סוגי יוגורט, והתפלאתי לראות כמה הוא פופולרי. הסיבה לזה נעוצה בשיטת היצור של היוגורט הפרוביוטי עם החיידקים החיים שמנטרלת חלק מהלקטוז, והופכת אותו למתאים גם לאנשים שרגישים למוצרי חלב.


Ferme DeSaint Thibalt - חוות


את יום הצילומים הראשון בפריז אנחנו עורכים בחווה פסטורלית, במרחק שעה נסיעה מהעיר, והיא כזו שעומדת מאחורי הקלישאות על פרות שרועות חופשי בכרי דשא ירוקים. 


שם פגשנו את בריג׳יט ברודייה, בעלת החווה, חקלאית נמרצת וחייכנית ששמחה לפתוח בפנינו את הדלתות ואפשרה להסתובב באופן חופשי ולהתרשם ממפעל היוגורט הקטן שלה לצד המחלבה. 


הגענו אל החווה בשעת בוקר מוקדם, אחרי לילה גשום שהשאיר את את הקרקע רטובה ובוצית. זה מצטלם נהדר, אבל פחות ידידותי לנעלים. 





הצוות התמקם וכיוון ציוד, ואני כהרגלי יצאתי לטייל מסביב ולתפוס כמה תמונות. 










הפרק השלישי של הסדרה מוקדש כולו לביקור בחווה הזו. 


אלדר פלאוור


מושיק מזהה עץ של סמבוק שחור (elderflower), שמהפרחים שלו מפיקים סירופ דבשי מיוחד, ומספר לנו איך הוא משתמש בו במטבח המסעדה שלו.
המוח שלי כבר עובד שעות נוספות בנסיונות לדמיין את החיבור בין הסירופ המתוק ליוגורט.



העץ לא גדל בישראל אלא בעיקר בחלקים של צפון מערב אירופה, ולמזלנו הגענו בדיוק בחודש הפריחה הקצר שלו.


דובדבני משתכנע לטעום ומכניס לפה קצת יותר מדי :)





זה אף פעם לא יותר מדי יוגורט


 בין הצילומים, עובדת ביישנית של המקום מגישה לנו את היוגורט שהם מייצרים לצד קנקן קפה. 


אין מבוגר אחראי. אני טועם יוגורט עם משמש, ועוד אחד טבעי שעליו אני שופך דבש בלי הבחנה.
היוגורט סמיך, שמן במידה, לא חמוץ כל כך (אני דווקא מעדיף את החמצמצות היוונית), וטעים נורא. בדברים האלה נמצא גן העדן. 



מישהו מבקש חלב לקפה, ואנחנו מקבלים כד חליבה עצום עם חלב טרי. פערי הגודל בין המיכל והכוס מכניסים אותי להתקפי צחוק בלתי נשלטים. 





הבוטיק


בחווה יש מעדנייה קטנה, עם המוצרים שבריג׳יט מייצרת ועוד תוצרת של חוות סמוכות מהאיזור.
מעבר ליוגורט הנהדר, יש להם מבחר מצומצם של ריבות (למשל אגסים או אגוזי לוז), דבש בדרגות סמיכות שונות, סיידר תפוחים, וכמובן גבינות צרפתיות ונקניקים. 
אני עובר בין המוצרים ומארי מתרגמת לי הכל. הבחירה בלתי אפשרית.  





מדי פעם מארי או אחד העובדים נכנסים להכין סנדוויץ (בבגאט, אלא מה). ואני זוכה לטעום נתחים נדיבים מכמה סוגי גבינות בשלות שהטעם החד שלהן מהדהד בחלל הפה. זו משימה קשה, אבל מישהו צריך לבצע אותה. 











נכנסים לצלם בתוך המחלבה



הצילומים מתחילים, ובריג׳יט מובילה את מושיק ודובדבני דרך תחנות ייצור היוגורט במחלבה הקטנה שלה. החל מהשלב הראשון של החליבה ועד למוצר המוגמר. 
החווה היא ארטיזנלית, כלומר יוצרת בקנה מידה קטן, עבור שימוש עצמי ומכירה לשכנים, בשיטות ההכנה מסורתיות שלא השתנו מאות שנים (ובהמשך למדתי שגם במפעל הגדול ביותר, הטכניקה זהה).

בריג׳יט נמצאת בכל שלב בתהליך ההכנה. החל מגידול עדר הפרות הפרטי שלה, דרך החליבה, הכנת היוגורט והגבינות, ועד לשיווק התוצרת במעדניה הקטנה. אני מתמלא כבוד והערכה לאנשים כאלו. 


אני נדהם עוד יותר לשמוע בהמשך שניהול המחלבה ע״י המשפחה נמשך כבר 7 דורות, ואופי העבודה מחייב אותה להיות זמינה 24/7. בעבר כשהיא יצאה לחופש, היא שכרה ״בייביסיטר״ שטיפל בעדר בהיעדרה, אבל הוא פרש, והיום היא לא יכולה לקחת אפילו יום אחד של חופש.

תוכלו לצפות בפרטים נוספים ובתהליך הכנת היוגורט בפרק השלישי של הסדרה.


היוגורט שמפיקה המחלבה הוא מהסוג הבחוש שאופייני גם לישראל. החלב מעורבב במיכל גדול ביחד עם המחמצת, ולאחר שנוצר היוגורט הוא נמזג לגביעים. התוצאה היא יוגורט במרקם קרמי חלק ונעים. 

שיטת הכנה נוספת היא של יוגורט ״עומד״, המכונה גם בלקני. החלב החם מעורבב עם המחמצת אבל נמזג ישר לגביעים, הם נאטמים ונשמרים בטמפרטורה של 40 מעלות כדי שהמחמצת תפעל על החלב.כך היוגורט נוצר בתוך הגביע עצמו, ורק אז הגביעים מקוררים ומשווקים. היוגורט הזה מתאפיין במרקם סמיך ויציב יותר. 

השיטה השלישית משוייכת ליעד הקודם שלנו, ונקראת יוגורט יווני או פשוט ״מסונן״. זהו יוגורט שלאחר יצירתו מוציאים ממנו חלק מהמים, ע״י תלייה בשקית בד או בצנטריפוגה בתהליך תעשייתי. יוגורט כזה הוא עשיר יותר ובעל אחוזי שומן יותר גבוהים. 


אנחנו לומדים שיעור נוסף על המחמצת שהיא לב היוגורט. החלב הוא חומר הגלם אבל המחמצת אחראית על איכות היוגורט, הטעם והמרקם שלו. לכל מחלבה איזורית כזו יש מחמצת שאופיינית לה. 
איך זה עובד? החלבון שבחלב נקרש בין היתר בתגובה לשילוב של חומצה וחום, תחשבו לרגע על הגבינה הפשוטה ביותר, מוסיפים מיץ לימון אל חלב מחומם, בוחשים מעט ומסננים. 
גם יוגורט נוצר באותם תנאים, אבל מגיב לחומצה שנוצרת בתוכו. לכך אחראים שני חיידקים הלקטוקוקוס טרמופילוס והלקטובצילוס בולגריקוס. (לא המצאתי את זה!). שני אלו הם חברים טובים, כל אחד מהם מייצר חומרים שדרושים לשגשוג של האחר, ויחד הם מפרקים את הסוכר שבחלב (הלקטוז) לרכיבים שונים, שאחד מהם הוא חומצה לקטית. החומצה הזו שנוצרת באופן טבעי מייצרת את התנאים האידיאלית לקרישת החלבון ויצירת מרקם היוגורט. ממש מיקרוקוסמוס. 

לשני החיידקים האלו יש תתי זנים רבים, ומחמצות שונות מכילות חיידקים טובים נוספים, כך שסוג המחמצת קובע את סוג היוגורט, הטעם, המרקם הריח ואפילו את הצבע. 



© Yogurt_trip
Maira Gall