הסיפור שמאחורי הבלוג

- היי גל, יש לך דרכון בתוקף?

- מה זאת אומרת?

- אנחנו שולחים את מושיק רוט וליאור דובדבני לטעום יוגורט ביוון וצרפת, בא לך להצטרף?

- רגע, מה הקאץ׳?

- אין קאץ׳, תבוא להנות מהטיול, ותכתוב על זה בלוג מסע כמו שאתה תמיד עושה בחו״ל.

- תרשמו מספר דרכון!

מה שהרגיש כמו שיחה מהחלומות הפך תוך כמה ימים לסיפור אמיתי, במהלכו מצאתי את עצמי מתעד הפקת סדרת רשת חדשה עם מושיק רוט, ליאור דובדבני וצוות צילום מהסרטים.

זו היתה הזדמנות נדירה להצטרף למסע קולינרי שחקר את השימוש ביוגורט במקומות שונים. החל מהכפרים והטברנות של יוון, ועד לאפייה עילית בצרפת. למדתי המון והראש נפתח לאין ספור רעיונות ליישם במטבח. הבלוג הזה יתעד את כל אלו, ויתן לכם הצצה מאחורי הקלעים של צילומי הסדרה והפרסומות.

פרקי הסדרה יעלו בהמשך לרשת ואיתם המתכונים של הדברים שנאכל. אני אוסיף את הלינקים לכל אלו בהמשך כדי שתשארו בעניינים.

מי אני? 

קוראים לי גל, אני כותב את בלוג האוכל פתיתים, ובשנים האחרונות כותב בלוגי מסע כמו זה שאתם קוראים עכשיו (מיפן, ועוד אחד מיפן, קוריאה, טיוואן והונג קונג, ברלין-פולין)

אני רוצה להודות מקרב הלב לחברים היקרים מדנונה של שטראוס; אלי, הילה, מיכל ושירי שהזמינו אותי ללוות את ההפקה ונתנו לי יד חופשית לצלם, לשאול ולטעום מהכל. זה לגמרי לא מובן מאליו, ואני מאושר על ההזדמנות והחוויה. 

שדה התעופה באתונה

כל ההתחלות קשות. 

מונית ב4 בבוקר ואנחנו מגיעים אל נתב״ג במצב צבירה דחוס במיוחד. לעוד חצי מדינה מסתבר יש תוכניות להגיע לחו״ל באותו יום, והטיסה שלנו יוצאת באיחור גדול. 

פספסנו את טיסת ההמשך, ומצאנו את עצמנו משוטטים 7 שעות בשדה התעופה של אתונה בהמתנה לבאה אחריה. לא השדה האידיאלי להתקע בו, בעיקר בגלל יחס שקעי החשמל לנפש. 

איכשהו מצאנו בר סלטים שהצלחנו להדחס אליו עם ציוד הצילום הכבד, והתנחלנו. 

זו היתה הזדמנות ראשונה לטעום את היוגורט היווני. לא בסיטואציה האידיאלית, אבל היי, זה יוגורט, והוא היה נהדר. מפוצץ בשום (מר מסעדה, אם אנשים אוכלים אצלך סביר להניח שהם יישבו עוד רגע במטוס סגור לצד אנשים אחרים, רמז), סמיך וחמצמץ. בול מה שהסלט הזה היה צריך.  

פאסט פורוורד, אנחנו עולים על מטוס פצפון עם פרופלור ומגיעים לסלוניקי, היעד הסופי ביוון. 

ארוחת ערב ראשונה עם הצוות

כולם שבורים מעייפות, אבל היי, ארוחת ערב. 

אנחנו פוגשים את מושיק רוט שהצטרף מאמסטרדם, ומגיעים ביחד אל מסעדה שלא הייתם נעצרים לידה ברחוב, אז תרשמו לכם על איזה פתק כי היא היתה הטובה בטיול. כל עוד מתעלמים מזה שיש דלעות מיובשות בכל מקום, תמונות של סלבס-סוג על הקיר, מלצר מבוהל (אחד) או אורות נאון, ומתרכזים במה שעל השולחן, היא המלצת האוכל הנקודתית הכי טובה שאני יכול לתת לכם. 

תצטרכו לסלוח הפעם על איכות התמונות, מול משלחת רעבה אין זמן לכוון מצלמה, כך שחטפתי תמונות מהירות באייפון. 

אז מה היה על השולחן

כנראה כל מה שהיה בתפריט. הפקדנו בידי מושיק את מלאכת ההזמנה, והכל נראה טעים. אבל אלו הבולטים -

עלי גפן דחוסים, ורוטב צזיקי קליל ומלא עשבים. 

בצלחת התחתית, אותו צזיקי אבל מפוצץ בשום. אני מעדיף את הגירסה הקלילה יותר. 

חציל קלוי עם פירורים של פטה ומעט אורגנו טרי ופטרוזיליה. טוב לצאת מקלישאת החציל-טחינה לגרסאות קלילות יותר. 

סגנאקי - מושיק זיהה אותה בתפריט (שכתוב ביוונית, אין לי מושג איך הוא עשה את זה), והזמין כמה לכל השולחן, ובצדק. 

זו גבינה מטוגנת מעט חמצמצה ומעליה דבש. גריזי ומעלה חיוך. 

מנות הדגים היו הברקות אחת אחת. 

זו מחבת סרדינים טריים שבושלו זמן קצר מאד, והוגשו בתוך משהו שהוא בין שמן זית ללימון. הם היו חמאתיים ממש.

סרדינים מטוגנים, שלמות. 

ומשמאל שוב סרדינים, צלויים לרגע על הגריל. 

קלמארי, עשוי מדי אבל עדיין טוב. 

סנאקי גרידאס - מנה יוונית קלאסית, אבל לי היא הזכירה שקשוקה שיש בה שרימפס. לא משהו לספר עליו הביתה. 

ויתרנו על קינוח, ונפלנו לישון. מחר מתחילים לצלם!

To Nisi

Politehniou 18, Thessaloniki, Greece

דף המסעדה ב Trip Advisor

100 מטר ממנה נמצא המלון שבו ישנתי בלילה הראשון - Astoria Hotel. הוא חמוד ונעים ונמצא במקום מרכזי.