היומיים הקרובים עומדים להיות לחוצים בזמנים ולא יהיה זמן לארוחות משותפות. הצוות מקבל אש״ל, ואתם יכולים לדמיין את משחקי המילים שרצים שם על ההעדפה ליוגורט. כאלה תוססים אנחנו.
הגיע הערב, ובערב נהוג לאכול. אני וזיו מנהל הקריאטיב רצים בגשם אל מסעדה יפנית שמארי המליצה עליה ומגלים שהיא כבר סגורה. הגשם מחייב אותנו לחזור לאיזור המלון, ואנחנו קובעים שנבחר מסעדה רנדומלית בדרך חזרה. הפור נפל על טאפס הומה אדם, אבל בעיקר בגלל שאנשים קיבלו שם אוכל בתוך נעל.
זום לצלחות -
למעלה, רול של חזה אווז ועלים ירוקים עם דיפ חמוץ.
למטה, רול אחר, פריך מאד של ברווז מטוגן ונבטים בסגנון אסיתי. פצצה.
קנקן סנגרייה שלא התקמצנו בו על האלכוהול
המנה המנצחת של הערב, שרימפס ברוטב קוקוס ריחני עם תפוחי עץ. ניגבנו את כל השאריות בלחם.
זה היה יפה בתפריט, נתחי דג עם ארטישוק צלוי וקינואה, אבל בצלחת שום דבר לא התחבר ונראה שהם רק הורכבו יחד ברגע האחרון.
לקינוח רביעיית פחזניות אפויות, מלאות בקרם וניל, ודיפ קרמל מושחת.
יצא קצת יותר מ75 יורו לשנינו. בהחלט לא זול, הרוב היה טעים.
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה