דני

במרכז הפיתוח יש מקרר עם מעדני החלב שהם מייצרים, ואני מוצא אחד מפתיע. קוראים לו דאנט, שוב על שם דניאל קרסו, אבל בארץ אנחנו מכירים אותו פשוט בשם ״דני״. כן, אותו מעדן וניל שלא טעמתי שנים רבות כל כך (נראה לי שמאז שאני ילד). 

פתחתי את מכסה האלומיניום וגיליתי את האח הצרפתי של זכרון הילדות שלי. כמה כיף לעורר תאים רדומים במוח ולגלות שהטעם נשאר אותו הדבר, וזכרתי אותו במדויק כאילו אכלתי אותו רק באותו בוקר. 

אולי זו היתה רק הפרעה שלי, אבל אני זוכר את הדני ששווק בארץ והגיע בצמדים כשעל מכסה אחד הופיעה תמונה עם כפית, ועל המכסה השני רק טקסט. אין לי תירוץ הגיוני, אבל אני זוכר שכילד הסכמתי לאכול רק את הצד עם התמונה. לך תסביר את זה עכשיו.