הסתיימו הצילומים, ולניקוס אין שניה לנוח. הוא מארגן לנו שולחן ארוך ומתחיל להוציא מהמטבח מגוון מנות.
מסתבר שלצלם אוכל עושה אותך רעב מאד.
על השולחן -
טירופיטה, מאפה בצק עלים פריך במילוי של גבינה עדינה. שומני מאד, מושחת, טעים.
סלט ריג׳לה פרושוטו ונקטרינות. תמים מראה אבל מצויין.
השלישייה הזו עבדה נהדר כמנות פתיחה משולבות. ויתרתי על בשר החציל והתמקדתי בקציפת היוגורט מול המאפה השמנוני ובסלט שסגר פינה. לא צריך הרבה יותר מזה כדי לעשות אותי למאושר.
עלי גפן, שוב מאותו פוסט קודם.
דיסקית גבינה אפוייה עם צאטני ורדים. ציפיתי שהצ׳אטני יהיה חריף או עם עוקץ תבליני אחר, אבל לדעתי זו פשוט ריבה.
ואורזו, פתיתים בצורת אורז (ממש כמו אצלנו), שעוברים אפייה קצרה במיוחד, כך שהם מתמסרים מיד לנוזל הבישול ויוצרים את אפקט הריזוטו העמילני.
במקרה הזה הם הוגשו ברוטב עגבניות עדין עם נתחים של פירות ים ושמיר.
מכירים את הרגע הזה שאתם בטוחים שהאוכל הסתיים ואז מגיעות העיקריות?
נתחי בקר וכוסמת. קצת אולמות אירועים משנות השמונים.
נתחי עוף עסיסיים ברוטב חמאתי, ושמיר, שוב.
ומימה, טלה רך עם אורז מלא בעשבי תיבול ושמיר, כי כנראה לא חסר ממנו בחלק הזה של יוון.
זחלנו על ארבע אל הטראסה, ושם סגרנו פינה עם עוגת יוגורט תוצרת בית, שהיא כמו עוגת גבינה, אבל יותר קלילה ופחות מתוקה. רוטב פירות יער עשיר היה שידוך מצויין.
הקינוח הזה הוליד תמונת אינסטגרם שאני אוהב מאד.
