טעימת יוגורט בחצר


אני חוזר אל המסעדה ומגלה את הצוות בחצר סמוכה, מתכוננים לצלם את הסצינה הראשונה של טעימת היוגורט המקומי. 
דור הסטייליסט מארגן שולחן יפה ופורס קעריות חרס עם מבחר מסחרר של סוגי יוגורט שניקוס הביא. הם נבדלים בניהם באחוזי שומן שונים, מרקמים וחמצמצות. 


הצילומים מתחילים, וניקוס מעביר סדנת בזק על היוגורט היווני ומדריך את מושיק ודובדבני במסע טעימות דרך סוגים שונים של דרגות שומן, חמיצות וסוגי חלב. 




היוגורט היווני נבדל מהאחרים במרקם המרוכז שלו. כדי להגיע אליו מסננים ממנו חלק מהמים, פשוט על ידי השארה שלו בתוך שק בד תלוי, או ע״י סיבוב מהיר בצנטריפוגות בתהליך תעשייתי. התוצאה היא יוגורט עשיר ושמן יותר יותר.
למושיק יש טריק מעניין - שימו יוגורט רגיל בפילטר קפה, וחכו שעתיים כדי שהמים יטפטפו ממנו, קיבלתם יוגורט יווני נהדר.


בסיום ניקוס מראה לנו את הדרך האהובה עלי לאכול יוגורט - עם דבש. ושופך בנדיבות דבש מקומי סמיך אל אחת הקערות.
הצצה לטעימות תוכלו לראות בפרק החמישי אצל ניקוס.



זה היה מדהים. היוגורט היה שמן וחמצמץ עם ניחוח של חלב עיזים, והדבש הסמיך איזן את החמיצות. בהזדמנות הזו למדתי שכבר מ500 שנה לפני הספירה, יש עדויות על כך שהשילוב בין דבש ויוגורט נקרא בהודו ״מזון האלים״. זו היתה התחלה של אהבה חדשה שאימצתי אל חיי.




מבשלים עם ניקוס


מושיק ודובדבני נכנסים אל המטבח הקטן של ניקוס, ומכינים ביחד מנות דגל שעושות שימוש חכם ביוגורט. 
לא כל המנות שטעמנו נכנסו אל הפרק, אבל תוכלו לצפות בהכנה שלהן בפרק עם ניקוס.

טראחנה
המנה הראשונה היתה המפתיעה מכולן. מאכל שנפוץ בכל המזרח התיכון, ממצרים ועד עיראק, אבל נתקלתי בו כאן לראשונה. 
במרכז המנה נמצא בצק מחמצת שמכינים מסולת,שמרים ויוגורט. מהבצק הזה יוצרים בעבודה יד פתיתים גסים, אבל במקום כמו קוסקוס, מייבשים אותם בשמש. 



את הפתיתים מוזגים אל ציר מרק, ומערבבים עד שהם סופחים מספיק נוזלים ומעשירים את הסיר בטעמי יוגורט קרמי.



התוצאה היא מרק סמיך, בטעם שהזכיר לנו מרק גריסים עשיר (דובדבני הגדיר אותו כמרק קניידלך). מגישים אותו עם אותם פתיתים מטוגנים בשמן, כף יוגורט ופפריקה מתוקה.
המאכל הזה נולד כפתרון למחסור בחלב פרות בחורף. מייצרים ומייבשים את פתיתי היוגורט בחודשי הקיץ החמים כשהחלב נמצא בשפע, ושומרים אותם כאספקת חירום לעונות הקרות.




בניגוד לתוכניות בישול בתנאי אולפן נעימים, המטבח היה קטן (וחם) מאד, ורק צוות קטן יכל להכנס פנימה. שאר האנשים צפו במוניטור מהצד השני של הקיר.  



המנות הבאות שהצטלמו היו גיאורטולו - גירסה יוונית לסינייה שבה היוגורט מחליף את הטחינה. כדי לשמור על תכני התוכנית כשרים, ניקוס הכין את המתכון על בסיס של ירקות כמו כרובית וברוקולי במקום בשר טחון.

זו היתה הזדמנות נוספת ללמוד על הטריק של המרת הטחינה ביוגורט, ובאותה הזדמנות מושיק לימד את דובדבני איך לפתוח טחינה באמצעות יוגורט במקום מים, כדי לקבל תוצאה חמצמצה ועשירה.


חציל אפוי עם טוויסט - במקום שליכטת טחינה שמכבידה את העסק, היתה עליו שכבה נדיבה של יוגורט מוקצף, טעים כמו דניאלה. זו אלטרנטיבה קיצית וקלילה לחציל המסורתי שאנחנו מכירים.



פנצרוסלאטה - סלט הסלק היה שונה מאד מהגירסה של ג׳ני. לפי המראה חשבתי שמדובר בוריאציה על סלט רוסי, והטכניקה בהחלט דומה, אבל כאן היוגורט החליף את המיונז השמן ועטף רצועות של סלקים בשכבה חמצמצה עם צבע שאי אפשר להתעלם ממנו. מעל הונחו אגוזים וגבינה כחולה חריפה.
(תראו כמה גירסאות עוד יש לו)
רשמתי לעצמי לנסות להחליף את המיונז בסלט הוולדורף ביוגורט.


ותצלום אווירי על הסינייה, שלטעמי היתה קצת פשטידת סנפרוסט של דודות. 


דולמה - שם כולל למשפחת הממולאים (מהמילה ״למלא״ בטורקית), אבל כשהם נאמרים בלי ציון של ירק מתכוונים לעלי גפן.
ניקוס הגיש אותם על רוטב סמיך מאד של יוגורט וטחינה עם לחם. את המתכון המלא תוכלו למצוא בסדרה.





ארוחת צוות במסעדה של ניקוס


הסתיימו הצילומים, ולניקוס אין שניה לנוח. הוא מארגן לנו שולחן ארוך ומתחיל להוציא מהמטבח מגוון מנות.
מסתבר שלצלם אוכל עושה אותך רעב מאד.

על השולחן -
טירופיטה, מאפה בצק עלים פריך במילוי של גבינה עדינה. שומני מאד, מושחת, טעים.


סלט ריג׳לה פרושוטו ונקטרינות. תמים מראה אבל מצויין.


אותו חציל מהפוסט הקודם, בשידור חוזר.



השלישייה הזו עבדה נהדר כמנות פתיחה משולבות. ויתרתי על בשר החציל והתמקדתי בקציפת היוגורט מול המאפה השמנוני ובסלט שסגר פינה. לא צריך הרבה יותר מזה כדי לעשות אותי למאושר.


עלי גפן, שוב מאותו פוסט קודם.


דיסקית גבינה אפוייה עם צאטני ורדים. ציפיתי שהצ׳אטני יהיה חריף או עם עוקץ תבליני אחר, אבל לדעתי זו פשוט ריבה.


ואורזו, פתיתים בצורת אורז (ממש כמו אצלנו), שעוברים אפייה קצרה במיוחד, כך שהם מתמסרים מיד לנוזל הבישול ויוצרים את אפקט הריזוטו העמילני. 
במקרה הזה הם הוגשו ברוטב עגבניות עדין עם נתחים של פירות ים ושמיר. 


מכירים את הרגע הזה שאתם בטוחים שהאוכל הסתיים ואז מגיעות העיקריות?
נתחי בקר וכוסמת. קצת אולמות אירועים משנות השמונים.


נתחי עוף עסיסיים ברוטב חמאתי, ושמיר, שוב.


ומימה, טלה רך עם אורז מלא בעשבי תיבול ושמיר, כי כנראה לא חסר ממנו בחלק הזה של יוון.


זחלנו על ארבע אל הטראסה, ושם סגרנו פינה עם עוגת יוגורט תוצרת בית, שהיא כמו עוגת גבינה, אבל יותר קלילה ופחות מתוקה. רוטב פירות יער עשיר היה שידוך מצויין.
הקינוח הזה הוליד תמונת אינסטגרם שאני אוהב מאד.





מצלמים פרסומת בכפר


אני מודה שהיו לי אשליות על כוס אוזו באוויר הנעים, אבל למציאות היתה תוכנית פרודקטיבית יותר. מיד אחרי ארוחת הצהרים יצאנו לסייר בכפר אחרי לוקיישן של נוף עוצר נשימה לסדרת פרסומות קצרה. הצוות נעצר בחלקה העליון של הטיילת, מול שונית ים כחולה וסירות לבנות קטנות. מושלם. 



אני מנחש שמהתמונות זה נראה כאילו ישבנו רגל על רגל מול הנוף הרומנטי ונתנו ליום לחלוף על פנינו, אבל מושיק ודובדבני, ובמיוחד צוות הצילום וההפקה עבד קשה מאד בכל דקה פנויה. 
אני מחכה ממש לראות איך יצאו הצילומים של הסט הזה.




ארוחת צוות בערב

חזרנו אל העיר, פרקנו ציוד בחדרים ולקראת הלילה נעשנו שוב רעבים. זו היתה הזדמנות לצאת שוב אל העיר והפעם להתאכזב ממש. אל תתנו לתמונות האייפון הבינוניות להטעות אתכם, האוכל היה הרבה יותר גרוע.  

עלי גפן יבשים שאפילו יוגורט טוב לא הצליח להציל


בצלים ממולאים עם תבלין הקסם שמיר


סגנאקי, שהזמנו בעקבות ההצלחה במסעדה הראשונה, אבל הפעם היתה סולייתית


וגם סרדינים על הגריל שהזמנו מאותה סיבה, והיו סתמיים. 


למנה הזו היה שם יפה בתפריט, משהו כמו פלטה של מבחר דגים כבושים ומלוחים. על הצלחת היא הרגישה כמו מחסן עודפים של מעדנייה רוסית. 


ותמנון בגריל, שהוא אחת ממנות הדגל של המטבח היווני, אבל הפעם היה על חצי התורן. 


לראות את מושיק עצוב מאוכל לא מוצלח זה מחזה קורע לב. הלכנו לישון בתחושת החמצה, וקיווינו למחר טעים (זה קרה!)


© Yogurt_trip
Maira Gall