יום צילומים אחרון בפריז

אנחנו מתעוררים לבוקר אפרורי גשום וקר, מישהו לא עדכן אותם שאנחנו בתחילת יוני.
מדי פעם עובר סיור של חיילים, מחזה מלחיץ אבל אווירת העיר רגועה ומנומנמת. יום ארוך מחכה לנו!




מוזלי


התחנה הראשונה, Maison Bon, דוכן המוזלי בניהולה של קלואה, יהודיה ממוצא מצרי-יווני.


מושיק ודובדבני מצטרפים אל מארי כדי לנסות את אחת מארוחות הבוקר הבריאות והפופולריות בעולם. 
אנחנו לומדים שהמוזלי הומצא בערך לפני 120 שנה. מקורו במנת אנרגיה שהגישו רופא שוויצרי ואשתו למטיילים במסלולים אלפיניים. הוא כולל השרייה של הרכיבים במים ולימון והגשה עם יוגורט טרי.



שילוב של יוגורט ופירות מתועד כבר מימי קדם, בעיקר בתוספת דבש ואגוזים. אבל רק ב1933 הוציא ממציא מפראג פטנט על יוגורט עם ריבה. אני לא באמת מבין מה הפטנט פה, אבל עם הטעם אני לא מתווכח. הטיול הזה הפגיש אותי יום יום עם יוגורט בשילוב של פירות ודבש, ולאף רגע זה לא נמאס, להפך, אני מרגיש שפיתחתי אובססייה בריאה לחומר הזה.


החנות קטנה ומלאת מראות, אי אפשר לצלם בפנים, אז הצילום נעשה מחוץ לחנות דרך הזכוכית. אנחנו יכולים לעמוד רק בנקודה אחת ואסור לזוז, אחרת ההשתקפויות יפריעו.
תוכלו להציץ על הסצינה בפרק של פריז






רק בצרפת

מארז קונכיות שבלולים ריקות למילוי. 




מקרונים עם יוגורט אצל פייר הרמה


פלאש ניוז! פייר הרמה הוציא מהדורת קיץ מיוחדת של מקרונים במילוי גנאש יוגורט. שנהיה בפריז ונפספס את ההזדמנות? אין סיכוי.

הגענו אל אחד הסניפים של הקונדיטור המפורסם, ומושיק בחר מגש מקרונים יוקרתי, המבחר עצום, אבל הוא התמקד במקרוני היוגורט החדשים.  



ובלי לבזבז זמן, יצא אל דובדבני ומארי שהמתינו מחוץ לחנות כדי להסתער על המגש.
הכל מתועד בפרק הרביעי על הביקור בפריז


היו שם שלושה סוגי מקרונים עם מילוי גנאש יוגורט בשלושה טעמים - פטל, ליים ותפוז. תוכלו לנחש מי זה מי לפי הצבע.
אני לא חובב מתוקים גדול, ולטעמי המקרונים היו מתוקים מדי ולא השאירו ליוגורט מקום להתבטא. הלימון שהיה החמוץ מבין כולם הכי מצא חן בעיניי, אבל בשביל כמעט 12 שקל למקרון, ציפיתי שיהיה בהם פחות סוכר ובמה גדולה יותר לטעמי היוגורט. פייר, הרמה אכזבה אותי (הבנתם מה עשיתי כאן?)




בזמן שחיכיתי בתוך החנות והשקפתי על הצילומים שבחוץ מעבר לזכוכית, המוכרת האדיבה הגישה לי שוקולד מריר וחמצמץ. הוא היה נהדר!



יוגורט עם חצילים ב ‪NAÀN


עוד לא סיימנו לנגב מהפה את פירורי המקרונים, ואנחנו כבר בנאן, מסעדה הודית של זוג אחים מאוריציוס, שעזבו משרות הייטק נוחות והגשימו ביחד חלום. 
הם מבשלים במסעדה הבייתית את אוכל הילדות שלהם לפי המתכונים של אמא. הכל נעשה בעבודת יד מחומרי גלם מקומיים.  




מושיק, דובדבני ומארי מגיעים אל המסעדה וטועמים בייגן ראייטה, תבשיל חצילים עם ראיטה, רוטב יוגורט מתובל ולחם נאן הודי.
המסעדה מופיעה בפרק הרביעי של הביקור בפריז





NAÀN


ארוחת צהרים ב-Bistro Paradis‬


הצילומים בNaan הסתיימו, והוקצבה לנו בדיוק חצי שעה למצוא משהו מהיר לאכול לפני שנוסעים אל הלוקיישן הבא. 
רוב הצוות מתפשר על שוארמה וג׳אנק סמוך, אבל לי ולזיו מנהל הקריאטיב יש תוכניות לנצל את הקפיצה לפריז כדי לאכול משהו רציני יותר. 

זיו מאתר בTrip advisor מסעדה בעלת דירוג גבוה ממש מעבר לפינה, ואנחנו מגלים מקום שאני שמח להמליץ עליו. 


יש עסקית, והיא כוללת שתי מנות שנקבעו על ידי השף בתמחור הוגן של 18 יורו לאדם. בול מה שהיה צריך כדי לתקתק ארוחת צהרים תוך 20 דקות.

המנה הראשונה היתה ביסקוויט פריך עם הר פטריות צלויות. המלצר שפך סביב רוטב שמנת מעודן (לא חסכתי מכם את הוידאו) וצללנו פנימה במזלג סקרן.


זה היה משגע. הרוטב דולל בציר מרק והיה עשיר בטעם אבל קליל מאד במרקם. הוא נספג בבצק וליווה בעדינות את הפטריות הרכות. כמה עונג. 

המנה העקרית היתה לוסבטר מוקרם ברוטב חמאה ושמנת. צלחת נהדרת בפני עצמה, אבל בהקשר של הארוחה קיבלנו שתי מנות עם אופי, ואפילו טעם דומה מדי. מישהו לא ראה את התמונה הגדולה, וחבל. 
הייתי מעדיף שהלובטר יגיע נקי וצרוב על הגריל עם כמה ירקות עדינים בצד. 


בכל זאת, היה טעים מאד, וכשאני מסתכל על התמונות בדף של המסעדה ב Trip Advisor, אני בטוח שכדאי להגיע לשם לנסות דברים נוספים. 




מרכז הפיתוח של דנונה


אנחנו מגיעים אל התחנה האחרונה במסע, מרכז הפיתוח של דנונה שאחראי על המחמצות שעושות את היוגורט למה שהוא. 
המעבדה הגדולה מכופה בקורות עץ, ומכל חלון נשקפים שדות ירוקים. לרגע אני מרגיש שוב בחווה של בריג׳יט, ומקנא באנשים שכך נראית סביבת העבודה שלהם. 



אנחנו לומדים שגם במפעל הגדול בעולם מייצרים יוגורט בדיוק כמו במחלבה הקטנה ביותר. למעשה, ייצור יוגורט לא משתנה בעולם התעשייתי ומה שהצרכן מקבל בגביע זהה לכל יוגורט אחר בעולם ובהסטוריה. 

ליוגורט יש היסטוריה מרתקת, אבל אני לא מתכוון לחפור לכם אלא לספר את מה שבאמת מעניין. אפשר לומר שהיוגורט הוא אחד המזונות המולקולרים הראשונים. לפי הערכה הוא נוצר לראשונה כשחלב נישא בנאדות עור, והחיידקים והחום עשו בו את שלהם. כנראה שאפילו מקור השם קשור לאירוע הזה, והוא נגזר מהמילה הטורקית שמשמעותה ״לערבב״ או ״לטלטל״. 

ואיך דווקא השם הטורקי נדבק אליו, ועוד בהצלחה עולמית כזו שפרצה מצרפת? במאה ה16, סולימאן הגדול שלח את רופאו האישי לטפל בפרנסואה הראשון, מלך צרפת. הרופא רשם למלך את היוגורט, ופרנסואה ה-1 שהתלהב מאד נשבע להפיץ את מאכל הפלא של הרופא הטורקי. 
המעגלים נסגרים לאט לאט. 


בפתח הבניין קיר ענק מכופה בתמונתו של דניאל קראסו, שאביו יסד את חברת דנונה, וקרא לה על שם בנו. 
יצחק קראסו האב היה רופא מסלוניקי, שרבים ממטופליו סבלו מבעיות עיכול במעי. הוא הצליח לשלב בהצלחה כבר ב1919 את החיידקים הנכונים ביוגורט, וכך הוביל את מהפכת היוגורט ביצור להמונים שאנחנו נהנים ממנה היום.
זה אותו דניאל שסיפרתי לכם שהגיע לגיל המופלג 103. 


המשך הסיור עובד דרך חדר הטעימה, ומה שראינו שם היה מדהים ממש. על זה בפוסט הבא. 




דני


במרכז הפיתוח יש מקרר עם מעדני החלב שהם מייצרים, ואני מוצא אחד מפתיע. קוראים לו דאנט, שוב על שם דניאל קרסו, אבל בארץ אנחנו מכירים אותו פשוט בשם ״דני״. כן, אותו מעדן וניל שלא טעמתי שנים רבות כל כך (נראה לי שמאז שאני ילד). 

פתחתי את מכסה האלומיניום וגיליתי את האח הצרפתי של זכרון הילדות שלי. כמה כיף לעורר תאים רדומים במוח ולגלות שהטעם נשאר אותו הדבר, וזכרתי אותו במדויק כאילו אכלתי אותו רק באותו בוקר. 

אולי זו היתה רק הפרעה שלי, אבל אני זוכר את הדני ששווק בארץ והגיע בצמדים כשעל מכסה אחד הופיעה תמונה עם כפית, ועל המכסה השני רק טקסט. אין לי תירוץ הגיוני, אבל אני זוכר שכילד הסכמתי לאכול רק את הצד עם התמונה. לך תסביר את זה עכשיו. 




חדר הטעימה


כאמור, ייצור היוגורט ההמוני נעשה בשיטות דומות למחלבות הקטנות. אבל מה שבכל זאת עושה הבדלים בטעם, במרקם ובדרגת החמיצות היא המחמצת. 

המחמצת היא לב היוגורט והיכולת לשמר ולשמור מחמצת בצורה אחידה היא אחת המטרות של בניין המחקר הגדול שבו אנחנו נמצאים. וזו מומחיות גדולה כי מדובר במוצר חי ומתפתח, שמציב אתגר גדול בהפקת מוצר אחיד לאורך זמן. זה אולי ההבדל הגדול והמשמעותי בין מפעל מדוייק לבין מחלבה כפרית שפועלת בשיטת מה שיוצא אני מרוצה.

איך בודקים שהעסק אחיד או בוחנים מחמצות חדשות? לשם כך דנונה מעסיקה יחידת עילית של טועמים מומחים שזו עבודתם. 

הגענו בדיוק כשהקבוצה התאספה והזדמן לנו לצפות ביום עבודה שלהם. הם נכנסו אל חדר הטעימות שאתם רואים בתמונה למעלה, ואז בלחיצת כפתור עלו מחיצות לבנות שהפרידו בניהם. כל אחד ישב בכוך משלו ולא היה מושפע מכל גירוי חיצוני. 


לא יכולתי לצלם בזמן הטעימה עצמה, אבל הבמאי סיפר לי כמה עובדות מרתקות. 
קירות החדר לבנים, בלי אף תמונה שעלולה ליצור הסחה. 
היוגורטים שהם טועמים מוגש בכלים נייטראלים ואטומים כדי שצבע היוגורט לא ישפיע על תחושת הטעם. (כך למשל טועמים גם שמן זית)
ובנוסף החדר מואר באור אדום ולבן שמייצר תאורה אחידה וחמה. 

תוכלו לראות את התהליך בפרק הרביעי. זה היה מרתק. 


כשהסתיימה הטעימה, הורדו המחיצות והצוות עבר לדיון פתוח כדי לנתח את הדקויות של המוצרים שהם טעמו. הם לוקחים את העבודה הזו ממש ברצינות.
מדובר באנשים עם לשון רגישה במיוחד ויכולת זיהוי טעמים ומרקמים, ממש כמו טועמי יין, ותהליך ההכשרה אורך מספר חודשים.

פרי העבודה שלהם היא המחמצת המדוייקת שמגדירה את איכות וסוג היוגורט. מרכז הפיתוח הוא גלרייה של מחמצות שנבנו בתהליך דומה, כי לכל עם ומדינה בעולם יש העדפות אחרות, וכאן מרכיבים אותן כמו פאזל. ליוגורט של דנונה בארץ למשל בחרו מחמצות שמתאימות לטעם הישראלי.





העיר מוצפת


אנחנו חוזרים בקושי אל מרכז פריז, ומגלים את נזקי הגשם של הימים האחרונים. פקקי ענק, כבאיות בכל מקום, ודיווחים על שטפונות ועליית מפלס נהר ביין במרכז העיר. איזה עיתוי.

איכשהו העיר שומרת על שלווה ועדיין רומנטית בעיניי. אני מחכה כבר לחזור אליה בימים רגועים יותר. 







טסטמוניאלס


הגענו אל המלון בלילה, ונגשנו מיד לצלם את הטסטמוניאלס בחדר האוכל הצרפתי, אותם ראיונות קצרים שמשלבים בתוכניות הריאליטי בין הקטעים.

מושיק ודובדבני מדברים על מסלול הטיול ונזכרים ברגעים המצחיקים, באנשים שפגשנו ובכל מה שלמדנו על היוגורט. קשה להאמין שהספקנו כל כך הרבה בשבוע אחד. הכל נלקח בטייק אחד, רצוף וקולח. הדינמיקה בין שניהם נפלאה, ואני מתמלא בצפייה לראות איך יערכו החומרים לפרקים עצמם.


הקאט האחרון של הסדרה נאמר, ומחיאות כפיים של חגיגת סיום משחררת נשמעות מכל עבר.
איזו חוויה מטורפת, מספקת ומעשירה.



© Yogurt_trip
Maira Gall