מרכז הפיתוח של דנונה

אנחנו מגיעים אל התחנה האחרונה במסע, מרכז הפיתוח של דנונה שאחראי על המחמצות שעושות את היוגורט למה שהוא. 

המעבדה הגדולה מכופה בקורות עץ, ומכל חלון נשקפים שדות ירוקים. לרגע אני מרגיש שוב בחווה של בריג׳יט, ומקנא באנשים שכך נראית סביבת העבודה שלהם. 

אנחנו לומדים שגם במפעל הגדול בעולם מייצרים יוגורט בדיוק כמו במחלבה הקטנה ביותר. למעשה, ייצור יוגורט לא משתנה בעולם התעשייתי ומה שהצרכן מקבל בגביע זהה לכל יוגורט אחר בעולם ובהסטוריה. 

ליוגורט יש היסטוריה מרתקת, אבל אני לא מתכוון לחפור לכם אלא לספר את מה שבאמת מעניין. אפשר לומר שהיוגורט הוא אחד המזונות המולקולרים הראשונים. לפי הערכה הוא נוצר לראשונה כשחלב נישא בנאדות עור, והחיידקים והחום עשו בו את שלהם. כנראה שאפילו מקור השם קשור לאירוע הזה, והוא נגזר מהמילה הטורקית שמשמעותה ״לערבב״ או ״לטלטל״. 

ואיך דווקא השם הטורקי נדבק אליו, ועוד בהצלחה עולמית כזו שפרצה מצרפת? במאה ה16, סולימאן הגדול שלח את רופאו האישי לטפל בפרנסואה הראשון, מלך צרפת. הרופא רשם למלך את היוגורט, ופרנסואה ה-1 שהתלהב מאד נשבע להפיץ את מאכל הפלא של הרופא הטורקי. 

המעגלים נסגרים לאט לאט. 

בפתח הבניין קיר ענק מכופה בתמונתו של דניאל קראסו, שאביו יסד את חברת דנונה, וקרא לה על שם בנו. 

יצחק קראסו האב היה רופא מסלוניקי, שרבים ממטופליו סבלו מבעיות עיכול במעי. הוא הצליח לשלב בהצלחה כבר ב1919 את החיידקים הנכונים ביוגורט, וכך הוביל את מהפכת היוגורט ביצור להמונים שאנחנו נהנים ממנה היום.
זה אותו דניאל שסיפרתי לכם שהגיע לגיל המופלג 103. 

המשך הסיור עובד דרך חדר הטעימה, ומה שראינו שם היה מדהים ממש. על זה בפוסט הבא.