ארוחת בוקר ראשונה ביוון

מה אתם יודעים, יש להם שני סוגי יוגורט. אחד דחוס כמו גבינת שמנת, ואחד קונבנציונלי אבל פה דווקא קוראים לו לייט. הכל עניין של יחסות. 




אני מנסה את שניהם לשם המדע. הדחוס משמאל היה שמן ועשיר מאד, אבל דווקא אל הקליל (שהוא היוגורט היווני הקלאסי) התחברתי מאד. 


תוך רגע מצאנו את עצמנו מבלים יחד. פנקייק, אפרסקים, ומעל הכל יוגורט והמון דבש. שילוב מופלא באמת שעוד יחזור פעם רבות במהלך המסע הזה, אבל הוא כבר סימן שהולך להיות טעים מאד. 




יום צילום ראשון

יום שטוף שמש בסלוניקי. אנחנו מתמקמים מול אתר ארכיאולוגי והצוות מתכנן את השוט. 




מושיק ודובדבני מסתובבים ברחוב, מדברים על היוגורט בהקשר היווני, ועל הבלקן כאחת מנקודות המוצא של הפצת היוגורט לעולם המערבי.
הקטע הזה שצולם ותוכנן על הסט כשעה, מופיע למשך כמה שניות בתחילת הפרק הראשון.




אנחנו ההצגה הכי מעניינת ברחוב הזה

בעלי חנויות עוצרים את העבודה ויושבים בחוץ עם הקפה כדי לצפות. כנראה שזה מה שהם היו עושים גם אם לא היינו שם. 


בית קפה

מתחיל להיות חם, מושיק ודובדבני גונבים זמן בין הצילומים כדי לנוח בבית קפה חמוד, מוקף בעצי זית וגפנים. 


בכל שולחן סמוך יושב פרלמנט מבוגרים קטן. הם משחקים בשרשרת חרוזים ושותים אספרסו בקצב מעצבן. לפעמים אני ממש מקנא באנשים כאלו. 




מאפה ״בוגאצה״ היסטרי ב-To Anotero


לבורקס הטורקי יש יריב ראוי ביוון, שאני שמח על ההזדמנות שהיתה לי לטעום אותו במאפייה משפחתית מתמחה. פירוש שם המקום הוא משהו כמו ״the best", ולמרות שטעמתי רק בוגאצה אחת, אני בטוח שיש בו צדק.

בקומת המרתף פגשנו את הבן קונסטנטינוס שהניף את הבצק באוויר כמו מפרש ברוח, עד שהפך לדק ושקוף כמו נייר. עליו הוא ערם מילויים שונים, החל מתרד, גבינת פטה חמצמצה ועד לגבינה מתוקה בטעם וניל (אל חשש, ניסינו הכל). לאחר מכן קיפל את החבילה למאפה בגודל קלסר ממוצע.
אם יום אחד יהיה מחסור בחמאה בכדור הארץ, אני יודע איפה נמצאים מאגרי החירום.
הקטע הזה מופיע בפרק הראשון של הסדרה.


אב המשפחה שאחראי על תזמוני התנור (בתמונה מעל) מוציא אותם כשהם שחומים ופריכים, ועל הכל, בלי להתבייש מוסיף עוד חמאה נוזלית, שלא יחסר.

הריח ממוטט.
ככה הם מוצגים בויטרינה שפונה לרחוב, והבחירה יותר קשה מבחנות גלידה.


מהר לפני שיתחילו הצילומים, הזמנתי בוגאצת תרד שבדיוק יצאה מהתנור.
כל מנה נשקלת, ואז נחתכת לפיסות קטנות.



צריך לקחת נשימה כדי להסביר כמה זה מושחת וטעים. בניגוד לבורקס, המאפה לא נח על שכבת תחתית דחוסה ורטובה, אלא היה עטוף מכל צד בעלים פריכים וחסרי משקל שהתעופפו ברוח.
התרד חוזק בסלרי שהוסיף חמצמצות, ופה שם הפתעות של גבינת פטה.
זה היה שמנוני מאד, אבל מענג.


הילד הרע שבי חזר לזירת הפשע והזמין את הגירסה המתוקה. גערתי בו אבל היה מאוחר מדי. 
אותה בוגאצה, עם מילוי גבינה מתוקה כבר כוסתה באבקת סוכר וקינמון.  



אני מסוגל להתרגל לזה.


Το Ανωτερον (Μπουγατσα)
("To Anotero")
Agiou Dimitriou 59

העמוד בTrip Advisor 



יש להם גם עמוד פייסבוק, והם אפילו תיעדו אותנו שם. loophole.


מצלמים בבוגאצה

טעים זה חשוב, אבל הגענו כדי לצלם. 
מושיק ודובדבני תופסים שולחן בחוץ, ליד זקן שנראה שהרסנו לו בוקר שקט. 


המלצר מגיש להם 3 סוגי בוגאצה. תרד, גבינה מלוחה, ואחד מתוק.





מושיק ודובדבני מתנפלים על הכל, אי אפשר להאשים אותם, אבל מגלים מהר מאד שהעסק, מה לעשות, שמנוני מאד וכבד על הלשון.
בהזדמנות הזו מושיק מסביר על אחת ממעלות היוגורט באיזון אוכל שמן. החמצמצות והקרירות של היוגורט ״חותכות״ את השומן ומאזנות את הביס לטעם ״עגול״ ושלם.
בנוסף, היוגורט מנקה את הלשון מהשומן של הבורקס ומאפשר קליטה טובה של טעמים, ממש כמו יין. לי זה אפילו הזכיר את האפקט של הג׳ינג׳ר באכילת סושי.

הזקן עדיין לא מרוצה מהסיפור.


מושיק מסביר שהיוגורט מייצר ניגודים. בין חם וקר, בין שמן ורענן, בין פריך לבין נוזלי.
אני טועם אחר כך את השילוב של הבצק העשיר עם היוגורט, ומצטער שלא חשבתי על זה קודם.

תוכלו לראות את הקטע הזה בפרק הראשון של הסדרה.



כיכר אריסטוטלוס

בדרך ללוקיישן הבא אנחנו חוצים דרך הכיכר המרכזית, שהיא אחת הפינות היותר יפות של העיר (ולא קל למצוא כאלו). המדרחוב הקצר נמתח עד לרצועת הים, ובשעות היום המוני תושבים מתרוצצים עם שקיות קניות. 


הרבה נגנים בפינות הרחובות, והצלם מתמקד באחד שניגן על כלי עם שלושה מיתרים שלא ראיתי מעולם. דובדבני מפזז ברקע, ותוכלו לראות את הקטע הזה אי שם בתחילת הפרק הראשון. 




הצצה על העיר בדרך לשוק

אנחנו חוצים מהר את הרחוב הראשי בדרך לשוק. אין טיפת זמן פנוי לעצור, אבל אני מצליח לחלץ כמה תמונות. סלוניקי מזכירה לנו הכלאה בין רחוב אלנבי בתל אביב לחיפה. איזורים רבים נמצאים תחת שיפוץ, ואחרים ממש זקוקים לו. היא שבורה ומחוספסת, אבל בכל זאת, זה אופי, ואופי היא כל מה שעיר צריכה כדי לעניין אותי. 
מה שבטוח, האנשים מאד נחמדים, כולם מגיבים בחיוך למצלמה ויש סבלנות באוויר. נראה שאם היה לי יותר זמן לשוטט הייתי מגיע אל איזורים מעניינים. 






מגיעים לטברנה Myrovolos Smyrni

נכון שתמיד רציתם לשבת בטברנה אמיתית? כזו שתקועה באמצע השוק, שנגני רחוב עוברים בין השולחנות, שיש בה מלצר עם שפם שהוא גם בעל המקום וגם מבשל, שהוא מחליט בשבילך מה להזמין וממלא לך אוזו בכוס כאילו אתה לא צריך להחזיק מצלמה יציבה?
תרשמו את השם - Myrvolos Smyrni


בעל המקום שהיה לו חיוך גדול מתחת לשפם השחיל פה ושם מילים בעברית, ״תודה״, על הכיפאק״, ״ברוכים הבאים״, וכשחקרתי קצת הוא הפתיע עם פתק שנשמר בכיס ועליו שיחון עברי-יווני שהוא יצר לעצמו. הוא סיפר שהמסעדה קיימת מעל 50 שנה ויש לה לקוחות רבים מישראל, כך שהוא היה חייב ללמוד כמה מילים בסיסיות.



הצוות מתארגן ופורס ציוד, ובינתיים מושיק מתיידד עם אחד הלקוחות. הם אוכלים יחד מצלחת סטייל מסעדת פועלים ונראה כאילו הם חברים מאז ומעולם. 



שכן אחר מגיע עם אקורדיאון, חובר אל הקודם, הם מנגנים ושרים יחד, וכשאני מתקרב עם המצלמה עוברים להבה נגילה ואחר כך נעלמים.
הזוי, מצחיק ושמח.



שוב אנחנו נתקלים בשרשרת החרוזים. נראה כאילו כוח מסתורי כורך את גורלם של גברים סלוניקים שחצו את גיל ה60 עם השרשרת הזו לשארית חייהם.



Myrovolos Smyrni
Komninon 32, Thessaloniki
העמוד בTrip Advisor 



השרשרת


מושיק שמסתקרן מהשרשראות קופץ לחנות המזכרות הסמוכה ובוחר לעצמו אחת, דובדבני מצטרף.  


המנהג הזה היה חדש לי לגמרי. הכרתי את המסבחה (השרשרת, לא המאכל) אצל המוסלמים, אבל לא ידעתי שגם בנצרות יש מנהג דומה. (ויקיפדיה יכולה לספר עוד קצת על זה)


הם בוחרים שרשאות, ובעל החנות מלמד את מושיק כמה תנועות הנפה, כאילו השרשרת היא מינימום יויו. מושיק משתלט על העסק בזריזות ומלמד את דובדבני. אם תסתכלו טוב בפרק הראשון של הסדרה, תוכלו לראות אותם צמודים אל השרשראות שלהם. 




הצילומים בטברנה מתחילים

מושיק ודובדבני נכנסים אל המטבח הקטן, ולומדים מג׳ני הטבחית הראשית (שעובדת כבר 31 שנה במקום), את סודות סלט הסלק המפורסם.



סוד גדול אין שם, רק שילוב נכון ורכיבים טובים. הסלט מורכב מנתחים רכים של סלק מבושל ביחד עם העלים שלו שמזכירים מאד עלי מנגולד. מוגש עם יוגורט יווני סמיך שנקצצו לתוכו עלי נענע וחופן אגוזי מלך שבורים.


שלושה רכיבים, והקסם קורה. הסלקים היו כל כך מתוקים, וביחד עם שמן הזית הפירותי זה הזכיר לי יוגורט עם תותים. אני לא צוחק. אין ספק שאני הולך לשחזר את זה בבית. 
מושיק מספר על העקרון של יוגורט עם עשבי תיבול כמתכון בסיס שחוזר במקומות רבים בעולם. אפשר להוסיף אליו כל מיקס שאוהבים, החל מפטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום, שמיר או נענע כמו בדוגמא. הוא הופך ברגע כל ירק חם לסלט. נסו לחשוב למשל על קישואים אפויים עם יוגורט ושמיר, או עגבניות טריות חצויות עם יוגורט בזיליקום ושמן זית.


עוד רגע צהרים, נגני רחוב נוספים מגיעים, ואנשי השוק מתאספים ותופסים שולחנות.
אני חייב להגיד שמעולם לא התחברתי למוזיקה יוונית, אבל הפעם, ולא בזכות האוזו, זה היה בדיוק מה שהאווירת הצדיקה. יש דברים שפשוט צריכים את המיקום והרגע הנכון שלהם.



המסעדה פופולרית מאד, אבל כנראה שצוות הצילום הרתיע אנשים ונותרו שני שולחנות ריקים. ארבעה מאיתנו מתיישבים ברקע ואוכלים עם כולם כדי שהפריים יהיה שמח. איזה כיף.
מושיק ודובדבני התמקמו על שולחן במרכז, ושיחקנו עם השרשראות בהמתנה לאוכל.


תפסתי יאסו של הצמד לתמונה שאני מאד אוהב, ומושיק העלה אותה גם באינסטגרם שלו



האוכל מגיע (אמנם בקצב יווני, אבל יש הרבה אלכוהול בין המנות ומוזיקה טובה, אז אין תלונות)

מתחילים בצ'יפורו, שדומה מאד לאוזו המפורסם, אבל מתוק וחזק יותר. 


מוסקה, כי אי אפשר לבקר ביוון ולדלג על קלאסיקות.



אותו סלט סלקים שאפשר לאכול ממנו בלי הפסקה


סלט יווני רענן. אני יודע כמה זה נשמע בנאלי, אבל כשמכינים אותו כמו שצריך זה הדבר הכי נכון על השולחן. 


תפוחי אדמה אפויים ועליהם יוגורט יווני סמיך. הנה טיפ שכדאי לכם לאמץ - נסו להחליף שמנת ואפילו רטבים על בסיס מיונז ביוגורט כדי לקבל טעם מרענן וקליל יותר, בעיקר בקיץ. 
תפוחי האדמה היו די סתמיים, ושמנת היתה מורידה אותם יותר למטה. במקום זאת, היוגורט הקר והחמצמץ ממש החזיר אותם לחיים. אני חושב שהיה בו בצל ירוק, לא סגור על זה. 


עלי גפן, פשוטים וטובים.


ודג בגריל בלי בשורה מיוחדת, אבל טעים מאד. 


לקינוח קיבלנו רֶוָואנִי, עוגת סמולינה (סולת מחיטת דורום) ושקדים טחונים שמזכירה מאד את הבסבוסה (עוגת הסולת של המזרח התיכון) אבל דחוסה, פירורית ועשירה יותר בסירופ מתוק. תושבי סלוניקי באופן כללי אוהבים מאד מתוקים, והם מכנים ב״סירופיאסטה״ את שלל המאפים שטבולים באותו סירופ. בניגוד למי הורדים אצלנו, כאן שולטים טעמי התפוז והלימון. 
סיום נהדר לארוחה.

את המסיבה שערכנו בטברנה תוכלו לראות בפרק הראשון של הסדרה. איזה סיפתח!


וכאילו לא הספיק, באמצע הצילומים עוברת אישה בין השולחנות ומוכרת את אותן שרשאות.



© Yogurt_trip
Maira Gall